אפוטרופסות
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 קובע, כי שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים על ילדיהם הקטינים עד הגיעם לגיל 18 שנים ועליהם החובה במשותף לדאוג לכל צרכי הקטינים, לרבות חינוכם, לימודיהם, הכשרתם לעבודה, שמירת נכסיהם, החזקתה בקטינים וקביעת מקום מגוריהם והסמכות לייצוגם.
כאמור ועל פי החוק, על ההורים יחד לקבל כל החלטה מהותית בנוגע לילדיהם הקטינים.
אפוטרופסות בלעדית ומתן סמכויות בלעדיות
כאשר אחד מן ההורים אינו ממלא את חובתו, אם משום שאינו מסוגל לעשות כן, או כאשר ישנו נתק ממושך בין ההורה שאינו משמורן להורה המשמורן ולילד, מתעורר הצורך במינוי ההורה השני לאפוטרופוס בלעדי על ילדו הקטין, כך שיוכל אותו הורה לנהל את ענייני הקטין באופן בלעדי וללא הסכמת ההורה השני. צורך זה מתעורר בעת ביצוע פעולות רפואיות הדורשות את הסכמת שני ההורים, או בעת החלטות בעניין חינוך ורישום למוסדות חינוך, או בעניין יציאה מן הארץ וכיוצ"ב.
בשנים האחרונות אנו עדים למגמה חדשה לפיה בתי המשפט מעדיפים להטיל על אותו הורה סמכויות בלעדיות בענייני רפואה וחינוך, לרבות לעניין יציאה מן הארץ במקום לשלול אפוטרופסות מההורה השני.
משרדנו ייצג מקרים רבים בהם הוגשו תביעות לאפוטרופוסות בלעדית או לשלילת אפוטרופסות וכן תביעות למתן סמכויות בלעדיות.
