מה דינה של מתנה שניתנה לאחד מהצדדים במהלך הנישואין – האם שייכים לאותו צד או לשניהם במשותף ?
על מתנה שניתנה לאחד מהצדדים במהלך הנישואין, אם ע"י הצד השני ואם ע"י צד ג', כמו הורים, חל חוק המתנה, תשכ"ח-1968. עפ"י החוק בסעיף 1, מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה. כן קובע החוק בסעיף 2, כי מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה.
פרופ' ראבילו פירש את החוק בספרו "חוק המתנה תשכ"ח – 1986, פירוש לחוקי החוזים, תשנ"ז – 1996", כי בכל מקרה בו נתנה מתנה והקנייתה הסתיימה, הופכת המתנה לבלתי חוזרת, ואין המקנה יכול לחזור בו ממנה, אלא בהתאם לדיני החוזים.
האם יכול צד לבוא ולטעון כי המתנה שניתנה לצד השני היתה על תנאי שהצדדים ימשיכו לחיות יחד, או האם יכולים הורים שנתנו מתנה לאחד מבני הזוג לטעון, כי המתנה שנתנו היתה על תנאי שבני הזוג יישארו נשואים ?
בע"א 343/87 פרי נ' פרי [פורסם בנבו] נקבע: "מי שמבקש להתנות מתנה בתנאי מפסיק או מי שמבקש להצמיד חיוב למתנה אשר אותה העניק, צריך לעשות זאת בצורה ברורה הניתנת לזיהוי… בהיעדר ראיות – אין מקום לטעון לקיומו של תנאי ואין ליצור חיוב שלא גובש מעיקרו בעת מתן המתנה. ההנחה היא שמתנה שהוקנתה היא סופית ובלתי הדירה, והעובדה שתקוות לעתיד מתבדות, אינה כשלעצמה, עילה לראייתה של מתנה כבטלה". עוד נקבע בפסה"ד כי "אין באירועו של משבר בחיי הנישואין כדי לגלגל אחורה כל שנעשה וניתן, וכדי להפוך את המתנות שהוחלפו במשך חיי הנישואים לבטלות".
מתנה שניתנת לאחד מהצדדים כדוגמת תכשיטים – יש לראותה כמתנה גמורה שהקנייתה נסתיימה זה מכבר, וללא שהוצב תנאי מפסיק למתנה ומשכך אין להורות על השבת המתנה ואין היא חלק מהרכוש המשותף לצדדים.
יתירה מכך, מתנה כדוגמת תכשיטים, היא בעלת אופי אישי מובהק. הדעת וניסיון החיים מלמדים, כי אישה שמקבלת תכשיטים כמו שרשרת, טבעת או צמיד יד מקבלת זאת בתור מתנה אישית גמורה ולא כנכס משותף לה ולבן זוגה ומשכך ועפ"י הוראות סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 אין לאזן את שווים (ר' לעניין זה דבריו של הש' יהורם שקד בתמ"ש (ת"א) 9926-04-10 ע.ב. נ' א.ב.).
משרדנו ייצג אישה בתיק 13933-04-17 בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים אשר קיבלה תכשיטים יקרי ערך מבעלה ומהוריו. לטענת הבעל, הוריו נתנו את התכשיטים בתנאי שהצדדים יחיו יחד ובעת פרידתם יש להורות על השבתם. לחלופין, יש להורות כי התכשיטים הם רכוש משותף ולהורות על איזון התכשיטים בינו ובין האישה משום חוק יחסי ממון. בית המשפט מפי כב' השופט שלמה אלבז דחה את טענות הבעל וקבע, כי התכשיטים ניתנו לתובעת במתנה גמורה, שהקנייתה נסתיימה זה מכבר, וללא שהוצב תנאי מפסיק למתנה ולפיכך דחה את הטענה ביחס להשבת התכשיטים למשפחת הבעל.
כן דחה בית המשפט את בקשת הבעל לאיזון שווי התכשיטים בינו לבין האישה הואיל ועפ"י חוק יחסי ממון נקבע כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה בתקופת הנישואין. מאחר וזהו הדין החל ביחס למתנות שנתקבלו במהלך השיתוף, ממילא אין להורות על איזון שווי התכשיטים בין הצדדים.