מתי מצווה להתגרש ? האמת ההלכתית, מדרג בתי הדין והמציאות בשטח
מתי מצווה להתגרש ומתי חובה להתגרש – מהם המקרים ואיך הם מוגדרים.
- ההלכה אינה כובלת לגיהינום: התפיסה היהודית, בניגוד לדתות אחרות, רואה בגירושין מנגנון הצלה לגיטימי. בנסיבות מסוימות, הגירושין אינם רק מותרים, אלא מוגדרים בשולחן ערוך כמצווה מפורשת.
- פירוק מיתוס "דמעות המזבח": הגמרא מבהירה כי המזבח בוכה אך ורק על גירושין סתמיים מתוך קלות דעת בבית שהיה בו שלום. כאשר שוררים בבית שנאה, קטטה וניכור – מצווה לגרש ואין המזבח בוכה.
- פסיקת 18 חודשי הפירוד (הגר"ח פלאג'י): כאשר בני זוג חיים בנפרד מעל שנה וחצי ואין סיכוי לשלום בית, חלה על פי גדולי הפוסקים חובה מוחלטת לשחרר את הצדדים, וכל עיגון נחשב לעוון חמור.
- המלכודת: "מצווה להתגרש" מול "חיוב גט": קביעה של בית הדין כי "מצווה להתגרש" אינה מאפשרת להפעיל סנקציות כנגד סרבן גט. כדי להביא לשחרור מעשי, יש להוביל את ההליך לדרגת "חיוב גט".
- מכשול המגורים המשותפים: בתי הדין הרבניים מסרבים לסדר גט כל עוד בני הזוג חולקים את אותה דירה (אפילו בחדרים נפרדים) משיקולים כלכליים, דבר המחייב היערכות משפטית להסדרת המגורים טרם הדיון המסכם.
במשך דורות הושרשה בציבור תפיסה שגויה המייחסת ליהדות התנגדות קטגורית לגירושין. גברים ונשים רבים מוצאים עצמם כלואים בתוך מערכות יחסים הרסניות, סובלים מאלימות שקטה, השפלה או עוינות מתמדת, מתוך חרדה דתית או מוסרית שהם "מפרקים בית בישראל" ומבצעים עבירה חמורה.
המציאות ההלכתית הפוכה בתכלית. בניגוד לדתות אחרות (כגון הנצרות הקתולית, הרואה בנישואין ברית נצחית בלתי ניתנת להתרה), התורה העניקה מראש את מנגנון הגירושין: "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" (דברים כ"ד, א').
ההלכה היהודית מכירה בכך שהחיבור בין איש לאישה נועד להביא שלום, שותפות וברכה. כאשר הבית הופך למקור של גיהינום, פחד, איבה או דיכאון – הגירושין אינם נחשבים לכישלון רוחני, אלא לתיקון מחייב ולהצלת נפשות.
למידע על המעבר מהתלבטות להחלטה, עיינו במאמר איך מקבלים אומץ להתגרש.
הפוסקים הגדולים אינם מתייחסים לגירושין כמקשה אחת. בשולחן ערוך (אבן העזר, סימן קי"ט) נקבע מדרג הלכתי מדויק המגדיר ארבע קטגוריות שונות.
- חובה לגרש: מצב שבו המשך חיי הנישואין מהווה עבירה על איסורי תורה. הדוגמה המובהקת היא מקרים של גירושין עקב בגידה, כאשר הוכח בעדים כשרים שהאישה קיימה יחסי אישות עם גבר זר ("אסורה לבעלה ולבועלה"), או כאשר מדובר בנישואי איסור מעיקרם.
- מצווה לגרש: מקרים שבהם אין איסור תורה טכני, אך המרקם האנושי הרוס לחלוטין. חז"ל הגדירו זאת במקרים של מריבות בלתי פוסקות, קללות, אלימות מילולית או רגשית, ושנאה הדדית שלא ניתן לרפאה ("מוצא אני מר ממוות את האישה"). במצב זה קובעת ההלכה כי קדושת הבית חוללה, והמשך המגורים המשותפים מוליד עבירות חמורות של איבה ולשון הרע.
- רשות לגרש: כאשר אין מריבה קיצונית אך בני הזוג אינם מוצאים חן זה בעיני זו ומבקשים להיפרד בהסכמה.
- איסור לגרש: גירושין מתוך גחמה אישית של אישה ראשונה שאין בה שום פגם והתנהלותה ללא דופי ("כי שנא שלח").
האמירה התלמודית במסכת גיטין (דף צ' ע"ב) – "כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות" – הפכה לצערנו לכלי להפחדה סחטנית, הגורם לאנשים דתיים ומסורתיים להישאר בתוך נישואין רעילים ומפרקים.
אולם, גדולי המפרשים והפוסקים לאורך הדורות (ובראשם הריטב"א, הרמב"ם ובעלי התוספות) הבהירו את גבולות המאמר:
- המזבח בוכה אך ורק על גבר שמגרש את אשתו מתוך זלזול, בצע כסף או רצון להחליפה באחרת, כאשר היא הייתה נאמנה לו ושרר ביניהם שלום.
- אבל בנישואין מלאי מריבה, אלימות, השפלה או שנאה – המזבח אינו בוכה! אדרבה, בית שיש בו ריב ומדון מחלל את שמו של הקב"ה, שהרי שמו של ה' נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. אם אין שלום – אין שכינה, וההפרדה בין הצדדים היא מצווה המשיבה את השקט והקדושה לעולם.
אחד מפסקי ההלכה המהפכניים והחשובים ביותר בדיני משפחה בבתי הדין הרבניים מיוחס לגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל, מגדולי פוסקי איזמיר במאה ה-19, בספרו שו"ת 'חיים ושלום' (חלק ב', סימן קי"ב).
פסיקה זו מהווה כיום כלי נשק משפטי מרכזי בידי עורכי דין וטוענים רבניים:
עקרון 18 החודשים של הגר"ח פלאג'י:
כאשר בני זוג חיים בנפרד למשך תקופה של שנה וחצי (18 חודשים), ובית הדין רואה שאין שום סיכוי להביא ביניהם שלום בית, והסכסוך נמשך – מוטלת חובה ומצווה גמורה על הדיינים להפריד ביניהם ולחייב בגט!
הרב פלאג'י הדגיש כי במצב כזה, החזקת בן הזוג כבול בנישואין אינה נובעת מרצון אמיתי בשלום בית, אלא מיצר נקמה, עקשנות או סחטנות רכושית. פוסקי הדורות האחרונים (כולל הרב עובדיה יוסף זצ"ל והרב אלישיב זצ"ל) אימצו עיקרון זה כבסיס לחייב בגט בעלים או נשים המעגנים את בני זוגם לאורך זמן.
רבים סבורים כי ברגע שהוכח שקיימת "מצווה להתגרש", הבעל יכול פשוט להשליך את הגט לידי האישה. כאן נכנסת לתמונה אחת התקנות המכוננות בתולדות ההלכה: חרם דרבנו גרשום (חדר"ג).
- האיסור ההלכתי: רבנו גרשום מאור הגולה גזר חרם חמור האוסר על גירוש אישה בעל כורחה, ללא הסכמתה המפורשת.
- המלכודת: גם אם הבעל יוכיח בבית הדין שאשתו ממורמרת, שהקשר מת ושקיימת "מצווה להתגרש", בית הדין לא יאפשר לו לגרשה אם היא עומדת בסירובה, אלא אם יעלה בידו להוכיח עילת גירושין מובהקת המגעת כדי "חיוב גט" או "כפיית גט".
- הפתרון במקרי קיצון: במקרים חריגים ביותר של סרבנות אישה ממושכת, הדרך ההלכתית היחידה העומדת לרשות הבעל היא קבלת "היתר מאה רבנים" – הליך מורכב המצריך אישור של 100 רבנים משלוש ארצות שונות וחתימת נשיא בית הדין הרבני הגדול.
ההבדל המשפטי בין הרמות הוא תהומי:
- אם בית הדין פסק רק ש"מצווה להתגרש", והצד השני מסרב – בית הדין אינו יכול להטיל עליו צווי מאסר! הסיבה היא החשש מ"גט מעושה" (גט שניתן בכפייה פסולה, דבר הפוסל את הגט מהתורה והופך את האישה למי שעדיין נשואה).
- כדי להפעיל את מלוא כובד משקלו של חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) – הכולל שלילת רישיון נהיגה, עיקול חשבונות בנק, איסור יציאה מהארץ ומאסר – עורך הדין שלכם חייב לשכנע את בית הדין להחמיר את הפסיקה מ"מצווה" לדרגת "חיוב" או "כפייה".
במקרים רבים, דווקא האישה היא זו שאינה מסוגלת להמשיך בחיי הנישואין, בשל התנהגות פוגענית, עריצות או ניכור מצד הבעל. כאשר האישה טוענת בבית הדין: "מאיס עלי" (הוא מאוס עליי ואיני יכולה לחיות עמו באישות):
- פסיקת הרמב"ם (הלכות אישות, פרק י"ד): הרמב"ם פסק הלכה היסטורית: "לפי שאינה כשבויה שתיבעל לשנוא לה". על פי הרמב"ם, כאשר אישה מואסת בבעלה בטענה מבוררת – כופין את הבעל להוציא ולגרש מיד!
- אמנם פוסקי אשכנז (רבנו תם והרא"ש) סייגו הלכה זו מחשש לנשים שיתנו עיניהן באחר, אך בבתי הדין כיום טענת "מאיס עלי" מגובה בראיות מהווה יסוד איתן לחיוב בגט.
- בעל המעגן את אשתו ומסרב לשחררה כשהקשר מת, מבצע חטא חמור ועובר על איסורי תורה מפורשים של עושק ואיבת חינם.
זוהי אחת הבעיות השכיחות ביותר בישראל עקב יוקר המחיה ומחירי הדיור המאמירים: בני זוג הגיעו להסכמה מלאה או קיבלו פסק דין שמצווה עליהם להתגרש, אך הם ממשיכים לגור באותו בית בחדרים נפרדים, עד שהדירה תימכר והכספים יחולקו.
- האיסור ההלכתי החמור: השולחן ערוך פוסק כי אין מסדרים גט לבני זוג הממשיכים להתגורר תחת אותה קורת גג.
- הסיבה: קיים חשש כבד שמא מתוך ההרגל יבואו לידי קרבה וייחוד לאחר הגט, דבר שיביא לפסילת הגט ויחייב מתן "גט לחומרא".
- המבוי הסתום: זוגות מגיעים לרבנות ומופתעים לגלות שהדיינים מסרבים לסדר את הגט עד שאחד הצדדים יציג חוזה שכירות נפרד ויצהיר שעזב את הבית.
היערכות משפטית נכונה במסגרת חלוקת רכוש בגירושין פותרת מראש סוגיה זו, ומאפשרת הסדרת מדור זמני המאפשר את סידור הגט במועדו.
לא פעם נתקל משרדנו בתביעות שלום בית המוגשות לא מתוך אהבה ורצון כנה בשיקום, אלא כתרגיל טקטי מחושב שמטרתו:
- עיכוב חלוקת הרכוש.
- הפעלת לחץ על הצד המעוניין להתגרש כדי שיוותר על זכויותיו הפנסיוניות, על חלקו בדירה או על תביעת כתובה.
בתי הדין הרבניים כיום מיומנים בחשיפת תביעות שלום בית פיקטיביות. כאשר מוכח שהצד התובע פועל בחוסר תום לב וכי אין שמץ של סיכוי לחזרה, בית הדין דוחה את התביעה ופוסק כי המצווה האמיתית היא לשים קץ לסבל ולהתגרש.
האם אישה מאבדת את כתובתה כאשר בית הדין פוסק ש"מצווה להתגרש"?
לא באופן אוטומטי. שאלת הכתובה תלויה בגורם שהביא לקריסת הנישואין. אם הוכח שהבעל הוא שיצר את הנתק, הפעיל אלימות או מאס באשתו ללא עילה מוצדקת – האישה זכאית למלוא דמי הכתובה ותוספת הכתובה, גם אם בית הדין קובע שמצווה עליהם להתגרש כדי לסיים את הסכסוך.
מה עושים כאשר בית המשפט האזרחי הורה על פירוק שיתוף, אך הרבנות מסרבת לתת גט?
זהו בדיוק היתרון בליווי של עורך דין הבקיא בשתי הערכאות. בעוד בית המשפט לענייני משפחה מפרק את השותפות הכלכלית, בבית הדין הרבני יש לנהל הליך ממוקד עילות ולעשות שימוש בכלים הלכתיים (כגון פסיקת הגר"ח פלאג'י על פירוד מתמשך) כדי להביא לסגירת התיק במתן גט כשר. קראו עוד על פתיחת תיק ברבנות.
האם מותר הלכתית לחיות בנפרד ללא גט כדי "לבחון את המצב"?
מבחינה הלכתית, פירוד ממושך ללא גירושין טומן בחובו סיכונים ואיסורים חמורים של מכשול ועגינות. עם זאת, במקרים שבהם בני הזוג מעוניינים לבחון שלום בית בהדרגה, ניתן לערוך "הסכם שלום בית ולחילופין גירושין" המאפשר מגורים נפרדים לתקופת ניסיון מוגדרת תחת פיקוח משפטי.
איך משפיעה סרבנות גט על חלוקת הרכוש?
על פי חוק יחסי ממון, חלוקת הרכוש האזרחית מתבצעת באופן שוויוני ללא קשר לאשמה. אולם, סרבנות גט עיקשת יכולה להוות עילה להגשת תביעה נזיקית בבית המשפט לענייני משפחה, שבמסגרתה חויבו סרבני גט בתשלום פיצויי עתק של מאות אלפי שקלים בגין הפגיעה באוטונומיה ובחירות של בן הזוג.
עומדים בפני שוקת שבורה וזקוקים למורה נבוכים בדיני משפחה והלכה?
משרד עורכי דין וגישור חגית זיו ושות' משלב ידע הלכתי מעמיק עם מומחיות משפטית בלתי מתפשרת בבתי הדין הרבניים ובבתי המשפט לענייני משפחה. אנו כאן כדי להגן על זכויותיכם, לפרוץ מחסומי סרבנות ולהוביל אתכם לחופש אישי וכלכלי בכבוד ובביטחון.
